יוקר המחיה הוא בגללנו?!

כול מדי פעם מישהו בטלוויזיה מאשים אותנו, שבגלל שאנחנו קונים בסופר במחיר יקר, אז המחירים גבוהים ולא יורדים. ברמת העיקרון, זה נכון. אבל זו  גם טעות קלאסית מתוך חוסר הבנה של דילמת האסיר, במקרה הזה, מרובת משתתפים.

בדילמת האסיר יש שני אסירים, שלכל אחד מהם כדאי לדאוג לעצמו, ולהלשין על השני, כדי להתחמק מעונש, אבל כששניהם עושים זאת שניהם יקבלו עונש מוגדל. אם שניהם ישתקו, שניהם יקבלו עונש מופחת. אבל הם לא מודעים לבחירה של האחר, אז שניהם מלשינים ונדפקים. במציאות שלנו – לכול אחד כדאי לקנות מוצרים במחיר הגבוה כדי לא להישאר בלי המוצר (העונש), אבל כשכולם עושים את זה העונש מוגדל, המחיר עולה. אם כולם לא יקנו העונש יופחת, המחירים ירדו. אבל אין פה ביטחון שהאחרים לא יקנו, אז כולם נדפקים.

אז קצת לא הוגן להאשים את האנשים ביוקר המחיה, כשכול אחד דואג לאינטרס שלו, ובצדק.

מה כן הפתרון לדילמת האסיר?

בוס מאפיה. כלומר, הממשלה. נו, זה לא הסרט הסנדק. ברגע שיש מישהו אחראי שיארגן את האסירים לסתום את הפה, או שהוא יעניש אותם (בקיצוץ לשון), אז הם סותמים את הפה, ושניהם מקבלים עונש מופחת. בגרסת המציאות הממשלה צריכה לגרום לאנשים שלא לקנות את המוצרים היקרים בסופר, וככה המחירים ירדו.

העניין הוא שלבוס מאפיה זה קל, שלטון דיקטטורי-היררכי. לממשלה דמוקרטית קשה לעשות מהלך כזה. אז הרבה פעמים קופצים חכמולוגים ואומרים שצריך להגביל את המחירים או הסופר, כי זו הדרך הקלה, אבל זה כמו להגביל בדילמת האסיר את שנות המאסר או השוטרים, זה מגוחך. זה מוביל לעיוותים גדולים בכלכלה.

במגזר החרדי בישראל זה מתפקד טוב, כי יש איזה רב ראשי (כמו בוס מאפיה) שפתאום קורא לחרם על חנות מסוימת כי המחירים בה יקרים, ואז באמת כולם לא קונים בה, כי כולם מקשיבים לרב, אז המחירים יורדים. לאנשים הלא דתיים אין רב, אז כול אחד עושה כרצונו והם נדפקים. הממשלה הדמוקרטית לא יכולה להעניש אזרח שרוצה לקנות בסופר במחיר יקר. התפקיד של חברי הכנסת והממשלה זה לארגן את האזרחים להחרמות, בדיוק כמו הרב הראשי או הבוס מאפיה, רק שזה הרבה יותר מורכב ומסובך, וזו עבודה קשה וסיזיפית מאוד.

זו כמובן לא קריאה ליצירת ממשלה דיקטטורית, אלא רק הסבר למה אין סיבה להאשים את האזרחים ביוקר המחיה במדינה.