מכס על ייבוא סחורות

מכס על ייבוא סחורות – בואו נדבר על זה

אי אפשר להתעלם מהרעש בתקופה האחרונה בעקבות כל האיומים של טראמפ לשים חומות של מכסים שונים על ייבוא סחורות, ממדינות שונות בעולם. בעקבות האיום שלו על מקסיקו וקנדה במכס, ולאחר מכן ביטול המכס בעקבות ההסכמה שלהן לתנאים שלו, נפתח תת-דיון לגבי הפואנטה בשימוש של ארה"ב במכס, האם זה רק איום לצורך פתיחת מו"מ והשגת תנאים טובים יותר לארה"ב, או שהוא באמת רוצה לשים מכס לצורך הגנה על תעשיות אמריקאיות, גם במחיר פגיעה כלכלית.

בעוד שאי אפשר לדעת מה עובר לו בראש, אפשר לדעת מה ההשלכות במידה ויוטלו מכסים, אז את זה נוכל לבדוק. הרי בסופו של דבר מכס הוא תוספת מחיר למוצר מיובא. כשהמחיר שלו עולה קונים ממנו פחות מצד אחד, ומהצד השני באופן יחסי (ורק באופן יחסי) פתאום המחיר של אותו המוצר בייצור מקומי נראה יותר נמוך, גם אם הוא נשאר זהה, ואז התעשייה המקומית מצליחה למכור יותר ו"להתחרות" טוב יותר במתחרה מחו"ל שמייבאים ממנו. אבל התעשייה המקומית לא הוזילה את המוצר, לא שיפרה את האיכות, ולא התייעלה. היא למעשה קיבלה מתנה מהממשלה בצורת הטלת מכס על המתחרים, היא המרוויחה הגדולה. המפסיד הגדול הוא הצרכן שנאלץ עכשיו לקנות סחורה יקרה יותר באותה איכות, ואף לעיתים איכות ירודה יותר. מי שעוד מפסיד זה כמובן המתחרה מחו"ל, עליו מוטל המכס, שעכשיו הסחורה שלו יקרה יותר, פחות תחרותית, ולכן קונים ממנו פחות, או שיאלץ להוריד מחיר ובכך להיות תחרותי יותר בתמורה לרווח כולל נמוך יותר. הממשלה אמורה להכניס יותר כספים ממיסים, אבל אנחנו לא יודעים בוודאות כי כמות הרכישה יורדת בעקבות עליית המחיר.

הרווחים של התעשיה והממשלה הם כמובן על חשבון משלם המיסים המקומי, כשקשה לדעת מראש בדיוק איזה סכום הם ישלמו. זו פשוט שיטה לא יעילה להכנסה ממיסים, ושיטה לא טובה לעזור לתעשייה המקומית. למעשה, אם באמת היו רוצים לעזור לתעשייה המקומית להתחרות, או להתפתח, היה אפשר לתת להם תשלום ישיר, כלומר סבסוד. היו יכולים פשוט לסבסד את התעשייה, ולתת תשלום נוסף מהממשלה לכל עובד בתעשייה כדי לצמצם עליות עובדים, שהם יקרים הרבה יותר בארה"ב על פני עובדים בסין, נניח. או לחילופין, לתת תשלום ממשלתי של סכום כסף נוסף על כול טון פלדה או אלומיניום שמוכרים, כך שהמוצר עצמו יהיה תחרותי יותר. סבסוד העובד כמובן עדיף, כי קשה יותר לעשות טריקים חשבונאיים ככה, להוצאה סתמית של כספים. בצורה כזו רואים ישירות כמה כסף השקענו בסבסוד כול שנה, כי זה נכנס לתקציב. הטלת מכסים היא "בלתי נראית", היא לא מוצגת בתקציב, אז קשה לדעת כמה היא עלתה לנו, כמה נזק עשתה. נוכל לדעת את גודל הנזק רק בדיעבד, אם נחקור את זה.

השלכות נוספות מהמהלך הן שעכשיו המדינות עליהן מוטל המכס יכעסו, ואולי ירצו "להעניש" חזרה את ארה"ב בהטלת מכסים אחרים נוספים. בנוסף, הן עכשיו יאלצו לחפש מדינה אחרת שתרכוש את המוצר, ללא מכס, והיא תרוויח מההפקר. זה יכול להוביל לצמיחה של שיתופי פעולה בין מדינות שארה"ב לא מעוניינת שיקרו. מעבר לכך, עם הזמן, בעקבות חוסר התחרות התעשייה המקומית יכולה להזניח את עצמה, לא להתייעל, ולספק מוצרים באיכות הולכת ויורדת.

מהצד השני, מהלך כזה כן יכול להוביל להקמה של תעשיה, כשהיא לא קיימת בעקבות תחרות גדולה מדיי מבחוץ. זה יכול להפוך את התעשייה המקומית לתחרותית מספיק כדי לגדול לרמה שהיא תוכל להתחרות, ולאחר מכן כשיורידו את המכסים היא תהיה מבוגרת ומבוססת מספיק בשביל להתמודד ולספק מוצרים איכותיים וזולים. כלומר, לא הכול רע לגמרי, זה יכול לעבוד לטווח קצר, כשמדובר בתעשיות מתפתחות. למעשה, זה מה שקרה בארה"ב בעבר, לאחר מלחמת העולם השנייה, וזה הפך את ארה"ב לתעשייה המובילה בעולם.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כדי להמחיש את הפואנטה אציג את זה בצורה קצת יותר סיפורית.

תחשבו על המקרה הבא: אתם גרים בבניין קומות, בכל קומה יש ארבע דירות, ויש מעלית. אתם יוצאים מהדירה, מזמינים מעלית ובדיוק קולטים את השכן איציק, שהוא שף גדול ומתמחה בקונדיטוריה יוצא עם עוגה מדהימה, עוגת גבינה עם שמנת, ציפוי ורוד ותותים, ללקק את האצבעות, ובנוסף היא גם דלת קלוריות!

הוא ניגש לשכן ממול, יוסי, חבר טוב שלו ודופק בדלת. יוסי פותח את הדלת ומברך את איציק לשלום, מזמין אותו להיכנס ולשתות כוס תה, רואה את העוגה המדהימה ומתלהב. איציק מספר לו שהוא אפה את העוגה וכרגע היא יצאה מהתנור, אבל הוא בדיוק חייב לנסוע לשבוע, מנסיבות אישיות מצערות, ולא יוכל לאכול את העוגה אז הוא רוצה למכור אותה, במחיר מוזל מהמקובל באזור, רק 100 שקלים במקום 180. גם ככה יש לו עודף של עוגות למכירה, והוא שף, אז חומרי הגלם שלו זולים במיוחד.

יוסי כבר מזיל ריר, מת לנגוס בעוגה, גם טעימה, גם זולה, גם באיכות גבוה של שף קונדיטור, מה עוד צריך לבקש? אבל רגע לפני שיוסי שולח ידו לארנק לשלם לאיציק על העוגה, קולטת אשתו, רוזה, שמישהו מנסה לחבל לה במונופול על האוכל של יוסי בעלה, באה עם צלחת העוגיות ביד, שהכינה בחיפזון לאחר צאת החג, ספוגות בשמן ולא עשויות עד הסוף. אומרת לאיציק הקונדיטור "לא תודה! יש לנו כבר קינוח איכותי וטעים כאן, רואה את העוגיות? יוסי אוהב אותן, הן מתוצרת מקומית. אין לנו צורך במתנות". טורקת את הדלת, ויוסי נשאר עם הלשון בחוץ ועוגיות ספוגות שמן ביד, מתחיל לתרץ לעצמו שבעצם העוגייה עדיפה על העוגה שכרגע פספס... הוא אפילו לא שם לב לחוסר הנימוס והחוצפה שבסיטואציה, שגם פגעה בו אישית מול השכן.

בדיוק הגיעה המעלית ואתם כבר באים להיכנס אליה כדי לרדת ללובי, וקולטים את איציק קורא לכם. בלי להתבלבל, שמים רגל לחסום את דלת המעלית שנסגרת, פותחים את הדלת של המעלית ומחכים לאיציק. שמעתם את ההצעה, והרי מי יכול לסרב לעוגה שכזאת, טעימה, איכותית, וזולה? הרי אנחנו לא פראיירים. שולפים את הארנק, קונים את העוגה וחוזרים לבית לזלול בהנאה.

ככה זה, כשחוסמים יבוא, כמו רוזה. בסוף ארה"ב כמו יוסי, תישאר עם גוש שמן ביד, והעוגה נמכרת בכלל למדינה אחרת. הרי מי הפראייר שיסרב לזה.